וכמו שקורה בחיים, בין רגע אחד של אושר לרגע אחר, מסתנן לו גם עצב גדול …. בימים האחרונים כל תשומת הלב שלנו הייתה סביב רוקי הכלב שלנו שחלה בסרטן ממאיר. בפרק זמן קצר, רוקי הלך ודעך לנו מול העיניים, מיום ליום הוא אבד את הכוחות ואת שמחת החיים שלו עד שביום שישי נפרדנו ממנו. הפרידה קשה, גלים של עצב גדול ודמעות שוטפים אותי…. חשבתי שאתגעגע לפרווה הרכה, להתפנקויות, לטיולים המשותפים, לשמחה הגדולה בכל מפגש, להתבוננות בקשר המיוחד שהיה לו עם כל אחד מהבנים, לאהבה הנקייה האינסופית שלו … ואני אכן מתגעגעת לכל אלה וגם פשוט לנוכחות שלו בבית, איתי, שהייתה כל כך משמעותית עבורי. כלב שלי, חבר שלי אתה חסר לי ולכולנו!
ו… שנת האושר לי ממשיכה, חודש אחד הסתיים ובמהירות התחיל לו חודש חדש …
סיכום ביניים:
- עד עכשיו – 30 שקיות אשפה יצאו מהבית וזה עוד לא הסוף.
- המגרות מסודרות, מאווררות, יש בהן הרבה מקום…. אני משתדלת לסדר אותן בצורה נעימה ומושכת. פתיחת מגירה כזאת מיד מעלה לי חיוך של סיפוק על הפנים.
- גם שסיימתי למיין ולסדר קטגוריה, התהליך נמשך, לבשתי חולצה מהארון והיא לא משהו… אני מכבסת ומעבירה מיד לשקית למסירה. הפרידות מחפצים לא נחוצים נעשות יותר ויותר קלות ופשוטות.
- יש משהו בתהליך הזה שהוא חד פעמי והחלטי. המיון האינטנסיבי נעשה פעם אחת ואחריו יש שינוי גדול – הרבה ניקיון וסדר בעיניים. אני אוהבת את החד פעמיות של הסדר.
- יש גם יתרונות נוספים משמעותיים לתהליך – הסדר בניירת יוצר אצלי סדר בחיים, אני מוצאת את עצמי מטפלת בכל מיני ענייניים (בעיקר פיננסיים) שהעדפתי להתעלם מהם, חושבת קדימה ולוקחת שליטה על תחומים שהיו קבורים אי שם בין הניירות.
- הוויתור על חומרי הדרכה ששמרתי, ספרים שאני יודעת שלא אעיין בהם, חפצים לא דרושים.. כל אלה מעלים את הערך של מה שנשאר, כי – Less is More. ה'פחות' מאפשר מיקוד, מאפשר מקום לעוד דברים חדשים כשאבחר בכך.
- הרבה יותר קל לשמור על הסדר שיש מעט חפצים.
- רוב הקטגוריות של בבית עברו מיון יסודי אני נמצאת בתוך ה'אתגר הגדול' שגולש לי לחודש הזה.
כמה מילים על האתגר הגדול….
יש לנו אזור בבית שתוכנן להיות סוג של פינת ישיבה / טלוויזיה לילדים. הילדים מעולם לא ישבו שם והוא הפך עם השנים למחסן של אינסוף ניירות, תמונות וחפצים לא דרושים אחרים. בנוסף יש בו ספרייה סגורה יפיפייה מלאה בספרים.
האזור עמוס, בין הניירות יש הרבה אבק ורק המחשבה על העבודה בו די מדכאת.
אני מגיעה לחדר הזה אחרי שאספתי כמה ניצחונות קטנים באזורים אחרים בבית וליתר ביטחון עשיתי עם עצמי כמה הכנות:
- להתרכז בתוצאה – המחשבה על האבק, על הכמות האדירה של הניירת, על התהליך המייגע של קבלת החלטות ועל הזמן שאשקיע לא מעודדות במיוחד. הרבה פעמים המחשבה על התהליך מורידה את המוטיבציה ולכן אני מפנה את החשיבה לתוצאה הסופית. אני מדמיינת את מראה החדר אחרי התהליך, המגרות הריקות והמסודרות, שקיות הזבל המלאות, האוויר הנקי, המרחב והסיפוק של סיום ה'אתגר הגדול'.
- אני מאמינה שיש אזורים שמושכים בלגן, אני קוראת להם – המחסנים הקטנים של הבית. המקום שבו מצטברת הניירת, המקום שבו מצטברים הפיצ'פקס הקטנים למיניהם…. כנראה שאחת מהסיבות שהחדר הזה הפך למצבור הבלגן היא העובדה שאין לחדר הזה מטרה וייעוד.
אני מתחילה לחשוב על שימוש עתידי אפקטיבי ומשמח לפינה הזו…. יכול להיות שהאזור יהפוך לסטודיו לציור… מתחילה לגלגל את הרעיון עם עצמי. - לתכנן זמן עבודה – המיונים והסידורים לוקחים זמן, להקצות זמן שבו יש לי הרבה אנרגיה למשימה. לפעמים יש לי נטייה לחשוב שדברים יקרו בין לבין, למדתי שלמשימות חשובות כדאי לתכנן זמן נקי.
- כמובן להיעזר בתרגילי -NLP – בשבועות האחרונים למדנו טכניקה שעובדת על 'דחיינות'. איך אני עוברת ממצב רגשי מנטלי של דחיינות למצב של מוטיבציה. אני מתרגלת עם עצמי את הטכניקה, והדחיינות שהייתה בה דחייה (תרתי משמע) התחלפה בתחושות של קלילות, קלות, בהירות ושמחה והכי חשוב מוטיבציה לעשות ולסיים את האתגר הגדול.
- ועכשיו שאני ב 70% מהדרך, הסיום של המשימה הזו קרוב מאי פעם :
עם הפנים קדימה…
חודש יוני הוא חודש העיצוב והמטרה היא להפוך את הבית למקום יפה ומזמין. מבחינתי זו השלמה לחודש הקודם. אחרי הסדר הגדול, זה הזמן להתבונן וליצור פינות יפות בבית. להחליף/ לשנות /לשפץ את כל מה שהגיע זמנו. אני מרחיבה את ההתבוננות, מסתכלת על הבית מכל מיני זוויות ויוצאת לדרך…
שנת האושר שלי 